מחלוקת משפטית מתפתחת בטיילור, טקסס, לאחר שכמעט 88 דונם של אדמה שנתרמה על ידי חקלאי מקומי לשימוש עתידי בפארק נמכרו לפיתוח מרכזי נתונים, מה שגרם להתנגדות של תושבים סמוכים שאומרים שהתעלמו מהכוונה המקורית של המתנה.
הקרקע נתרמה תחילה בשנת 1999 על ידי החקלאי מר בלנד באמצעות שטר שהעביר את הנכס תמורת תשלום סמלי של 10$ בתנאי שהוא יוחזק בנאמנות לשטחי פארק עתידיים. הנכס עבר לאחר מכן דרך מספר ארגונים ללא מטרות רווח לפני שהועבר לעיר טיילור. ב-2008 מכרה העיר את הקרקע לתאגיד הפיתוח הכלכלי של טיילור תמורת 15,000 דולר, וב-2025 מכר אותה התאגיד למפתחת מרכזי הנתונים Blueprint תמורת 10 מיליון דולר.
הפרויקט המוצע, מרכז נתונים בשטח של 135,000-מ"ר, יצר התנגדות משמעותית מצד תושבים המתגוררים בסמוך לאתר. בעלת הבית המקומית פמלה גריפין, שגדלה בסביבת השטח החקלאי לשעבר, אמרה כי נודע לה על תוכניות הפיתוח רק בשנת 2025 לאחר שמארגני השכונה החלו ליידע את התושבים. המתנגדים העלו חששות לגבי השפעות אפשריות על רמות הרעש, צריכת המים, הביקוש לחשמל, איכות האוויר וערכי הנכסים הסמוכים.
גורמים בעירייה טענו כי הפרויקט עשוי להניב יתרונות כלכליים משמעותיים, כולל הכנסות של 30 מיליון דולר ממס בעשור הקרוב, כאשר כ-20 מיליון דולר צפויים לתמוך בבתי ספר מקומיים. גורמים רשמיים גם הצהירו כי הייעוד הקיים של הנכס מגביל את יכולתה של העיר למנוע את הפיתוח, למרות שתוכנית התכנון עדיין דורשת היתרי תכנון ובנייה לפני שניתן יהיה להמשיך בבנייה.
המחלוקת התרכזה יותר ויותר בלשון החוק המקורי משנת 1999, המציין כי יש להחזיק את הקרקע בנאמנות לשימוש עתידי כשטח פארק. תושבים המתנגדים לפרויקט ציינו את המסמך כראיה לכך שהסבת הנכס לשימוש מסחרי מפרה את כוונות התורם. כמה פסיקות של בתי המשפט העדיפו עד כה את היזם, אך גריפין ומתנגדים אחרים מנהלים ערעור בפני בית המשפט השלישי של טקסס לערעורים באוסטין.
עבור המתנגדים, המחלוקת מתרחבת מעבר לחששות לגבי מרכז נתונים. לטענתם, המקרה מעלה שאלות רחבות יותר לגבי האם קרקעות שנתרמו למטרות ציבוריות ניתנות בהמשך לפיתוח מסחרי, למרות ההגבלות הכלולות בשטר המקורי. בינתיים, מנהיגי העיר טוענים כי הפרויקט מהווה מקור חשוב להכנסות עתידיות ממסים ולצמיחה כלכלית עבור הקהילה.
