מחקרים שנערכו לאחרונה מאוניברסיטת איווה מגלים עלייה משמעותית בשיעורי דשן החנקן האידיאלי לייצור תירס במערב התיכון, כאשר התעריפים מטפסים בכ- 1.2% בשנה בשלושת העשורים האחרונים. פורסם בתקשורת טבעהמחקר ניתח נתונים ארוכי טווח וגם לטווח הקצר כדי להפגין עלייה מתמשכת ברמות החנקן האופטימליות, בניגוד להנחות קודמות של יציבות. עלייה זו מיוחסת להפסדי תזונה משמעותיים יותר במהלך קפיצים רטובים יותר ויותר ולדרישות התזונה המוגברת של גידולי תירס, אשר ראו גם עליית תשואה של כ- 1.2% לשנה.
מייקל קסטלנו, פרופסור אגרונומיה ומחבר משותף של המחקר, השווה את הצורך בחנקן לתחזק חשבון בנק: "ככל שהיה הפתעה, זה הגיוני כשאתה שוקל את יתרת התשומות והתפוקות בייצור חקלאי."
המחקר מדגיש גם את ההתקדמות ביעילות יישום החנקן, גורם מכריע להפחתת ההשפעות הסביבתיות כמו זיהום מים ופליטת גזי חממה. במהלך השנים, החקלאים עידו את נוהלי ניהול החנקן שלהם, כאשר ההמלצות הנוכחיות מעודדות את השימוש בפחות חנקן לכל בושל תירס לעומת עשרות שנים עברו. סיבוב יבול משופר, מערכות ניקוז משופרות ויישומי דשן אביב המותאמים הם בין האסטרטגיות שתרמו לרווחי היעילות הללו.
המחקר מדגיש את האופי הדינאמי של הדרישות החקלאיות ואת החשיבות של יישור הידע המדעי עם נוהלי החקלאות בשטח. מתיו הלמרס, מנהל המרכז לחקר התזונה באיווה וסופר משותף למחקר, ציין, "יישור ההבנה המדעית שלנו עם חוויות חקלאיות הוא חיוני לקיימות כלכלית וסביבתית כאחד."
